פסק-דין בתיק ת"א 7385-12-10

1.         תביעה כספית בסך 710,255 ש"ח להחזר סכומים ששולמו עבור אגרות בנייה והיטל השבחה. לטענת התובעים, התשלומים בוצעו עבור היתר בנייה ועבור היתר לשימוש חורג. בפועל לא קיבלו התובעים כל היתר, ולפיכך יש להחזיר להם את הסכומים ששולמו על ידם.

כללי

2.        התביעה נוגעת לקרקע הנמצאת ברחוב חיה פינשטיין 3 בפ"ת, חלק מחלקה 3 בגוש 6356 (להלן: הקרקע). התובע הוא בעלים בקרקע, יחד אחיו ועם בני משפחת פלדמן (להלן: פלדמן). התובעת מנהלת את הקרקע.

3.      על הקרקע מצויים מספר מבנים, ביניהם מבנה מאורך בשטח של כ- 5,500 מ"ר, הממוקם על מגרשים 304 ו - 311, כמספרם בתב"ע פת/803א'/2 (להלן: המבנה). המבנה מחולק למספר חלקים, והוא משמש לעסקים שונים בתחום התעשייה והמלאכה.

4.         התובע הגיש מספר בקשות להיתר בנייה ולהיתר לשימוש חורג עבור המבנה.  התובע הוא שפנה וביקש לשלם את התשלום בגין היטל ההשבחה ובגין אגרת היתר הבנייה. לטענת התובע, הוא שילם את האגרות וההיטלים עבור קבלת ההיתרים האמורים, על סמך הבטחות שונות של הנתבעת כי היתרים כאלה יינתנו.

5.         אין חולק, כי מעולם לא ניתנו למבנים שעל המקרקעין היתר לשימוש חורג או היתר בנייה (למעט היתר בנייה מנדטורי שקיים למבנים היסטוריים, שאינם מענייננו, עמ' 25 ש' 20 - 26).

השתלשלות העניינים מבחינה כרונולוגית

6.         היסטורית, ייעוד המקרקעין היה חקלאי.

7.         ביום 10.7.94 נדונה בקשתו של התובע למתן היתר בנייה להקמת "סככות ציוד ואחסון". החלטת ועדת המשנה לתכנון ולבנייה הייתה "לדון לאחר הסכמת הבעלים, הסכמה למעבר מערכות התשתית, הסכמה לזמניות המבנים והסרת ההתנגדות לת.ב.ע."

כפי הנראה, נושא מעבר מערכות התשתית שימש יסוד להסכמות שיפורטו להלן.

8.         ביום 2.8.94 הוציא מהנדס העיר פתח תקווה דאז, אינג' ורון, מכתב, ובו התחייבות להעניק היתר לשימוש חורג במקרקעין. זאת, כנגד הסכמת התובע לאפשר העברת קווי ניקוז וביוב זמניים במקרקעין (נספח 10 לתצהיר התובע). התחייבות זו הייתה כפופה לאישור ראש העירייה וועדת המשנה לתכנון ובנייה, ואישורים אלה ניתנו (נספחים 11 ו- 12 לתצהירו של התובע).

9.         ביום 16.10.94 נדונה בקשת התובע להיתר לשימוש חורג לחמש שנים, מחקלאי (ייעוד המקרקעין אז) למלאכה. בהחלטת ועדת המשנה באותו יום (נספח ח' לתצהירה של שגיא) צוין כי  לפי תכנית מאושרת, הייעוד הוא לחקלאות, ולפי תכנית מופקדת, הייעוד הוא למלאכה. ההחלטה הייתה "להמליץ בפני הוועדה המחוזית בהתחייבות בניסוח היועץ המשפטי לפינוי לפי דרישת העירייה".

10.        ביום 5.11.95, ביום 5.1.96 וביום 5.3.96 התובע שילם סכומים שונים (150,000 ש"ח, 150,000 ש"ח ו - 130,000 ש"ח בהתאמה) בגין אגרות עבור היתר בנייה.

חישוב אגרת הבנייה, בהתאם לנספח א' לתצהירו של גולומבק, היה בגין הבקשה להקמת סככות ציוד ואחסון (אותה בקשה שנדונה בחודש 7/94 - לעיל). החישוב היה על סך של 475,312 ש"ח, לפי 74,719 ש"ח אגרות בנייה ו- 400,593 ש"ח היטל ביוב.

11.        היתר לשימוש חורג לא הוצא, ובעקבות הליך משפטי שנקט התובע, במסגרת ת"א 43/96 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה), זאת בחודש 6/96.

סעיף 1 להסכם הפשרה התייחס לתכנית פת/803 כתכנית קיימת וקבע: "תוכן תכנית חדשה על פי מפת איחוד וחלוקה הרצ"ב... העירייה תפעל לאישור התכנית החדשה בוועדת התכנון בדרך המהירה ביותר ככל הניתן".

סעיף 3 להסכם הפשרה קבע: "כל בנייה הקיימת על השטח אשר מיועד למלאכה... בתכנית הקיימת תישאר בתנאי שבנייה זו תואמת את אישור הוועדה לשימוש חורג או תואמת את התכנית הקיימת ובכפוף להוצאת היתר בנייה כדין. עם אישור התכנית החדשה, יתאימו הבעלים את הבנייה לתנאי התכנית החדשה, ויהרסו את המבנים או חלק מהם שלא יהיו בהתאם לתכנית החדשה. הבעלים יוציאו לצורך כך היתר בנייה כדין".

סעיף 4 להסכם הפשרה קבע: "הבנייה שבגינה ניתן אישור הוועדה המקומית לשימוש חורג תישאר בהתאם וכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטות הוועדה המקומית לאישור השימוש החורג ובתנאי שיוצא ע"י הבעלים היתר בנייה כדין. בתום תקופת השימוש החורג יתאימו הבעלים את המבנים לתכנית שתהיה בתוקף באותה עת, ויהרסו את המבנים או חלק מהם שלא יהיו בהתאם לתכנית שבתוקף.

הבעלים יוציאו לצורך זה היתר בנייה כדין.